המלחמה הזו נגד הפלסטינים נחזתה ונצפתה לחלוטין בעיני
הרמטכ"ל וראש אמ"ן אולם ימי ברק העליזים ודעותיו השגויות של
עמי איילון ראש השב"כ הביאו לתרדמת העורף והצלחה רבה של האויב.


צל"ש הרמטכ"ל - מאת אביעד ויסולי

הניצחון המוחץ על הרשות הפלשתינאית, שהושג תוך כדי פעילות מוגבלת בסדים מדיניים ומשפטיים כמעט בלתי אפשריים, הוא גדול כמו, ואולי אף יותר מזה שהושג במלחמת ששת הימים. צה"ל הפגין יכולות טקטיות ואסטרטגיות מעולות, הרבה מעבר ליעדים אשר צבא מודרני צפוי להשיג. צה"ל הוכיח במלחמה זו כי הוא ראוי לכל צל"ש.

היו אלה הרמטכ"ל ואמ"ן אשר זיהו כבר באמצע שנת 2000 שאנו הולכים לקראת עימות עם הפלשתינאים, בניגוד לאופורית השלום ופסטיבלי הנסיגות שאפיינו את תקופת שלטונו של אהוד ברק. הרמטכ"ל צייד את הצבא בכמות עצומה של ג'יפי סופה ממוגני ירי, שהוכיחו את עצמם ככלים המתאימים ביותר לאותו סוג לוחמה. צה"ל אימן בלוחמת חי"ר (לראשונה בתולדותיו) את כל הכוחות הלוחמים כולל שיריונאים, תותחנים ואנשי ההנדסה הקרבית, מתוך הכרה ברורה כי זה יהיה אופי הפעילות הנדרש במלחמה ביש"ע. ניבנו יחידות חי"ר מיוחדות ללוחמה בטרור וכלל הכוחות צוידו בכל הנדרש הן ללוחמה בעצימות נמוכה (אמצעים לפיזור הפגנות) והן ללוחמת גרילה (אפודים קרמיים, אמצעי ראית לילה אישיים, רכבים ממוגנים וכו'). צה"ל הגיע לעימות מוכן טקטית לחלוטין, בניגוד גמור למערכת האזרחית שכלל לא התמגנה ונאלצה לעשות זאת תחת אש, תרתי משמע.

במהלך המלחמה היה זה הרמטכ"ל שיצא לראשונה בהכרזה כי הרשות הפלשתינאית היא ארגון טרור לכל דבר וכך הוא היה החלוץ שניתץ את המיתוס המופרך שניבנה בשקדנות כה רבה על ידי הדרג הפוליטי השמאלני וראשי השב"כ לדורותיהם (ה"ה יעקב פרי ועמי איילון), שהרשות הפלסטינאית היא זו שתילחם עבורנו ותמגר את הטרור. צה"ל גם התכונן ואימן את מסגרותיו לקראת כיבוש כל אזורי איי. כך הפכה הכניסה לאזורי איי ובמיוחד למחנות הפליטים, קיני הצרעות הגרועים ביותר, למהלך אשר בוצע במהירות שיא ובמספר אבידות נמוך באורח מדהים, מעל ומעבר לכל הערכה אופטימית שהיא.

כל זאת נעשה כאשר הדרג המדיני קשר (עד לאחרונה) את ידי הצבא לפעילות מחוץ לשטחי איי מחד, והדרג המשפטי (הפצ"ר, היועץ המשפטי לממשלה ובג"ץ) לא אפשרו לצה"ל כל צעדי ענישה אזרחיים - לא ניתן להחרים רכבים שהובילו שב"חים, לא הוקמו כל מחנות מעצר לאלה ששברו את הסגרים, אין רשות להרוס בתים שמהווים סיכון בטחוני ונאסר לפגוע במשפחות של המחבלים. ניתן לאמר שצה"ל פעל במגבלות כמעט בלתי אפשריות. כאשר הן הוסרו והוא הראה את כוחו, כל הרשות הפלסטינית על עשרות אלפי חייליה ומחבליה (כוח שכמעט שווה לסד"כ שצה"ל הפעיל ביש"ע) התמוטטה כמגדל קלפים. כל הכבוד לצה"ל ולעומד בראשו.

במהלך הפעילות התגלו מספר ליקויים שגבו קרבנות קשים, במיוחד במוצבים ובמחסומים. זה טבעי וצפוי ועד כמה שזה כואב, היו אלה כשלים מקומיים ולא מהותיים. מי ששרת במילואים (שמ"פ או בהתנדבות) יכול היה לעמוד מקרוב על היכולת והמוטיבציה הגבוהים של החיילים והקצינים. מעדות אישית אני יכול לאמר שהיא כיום גבוהה יותר מכל המלחמות מאז מלחמת ששת הימים. גם תופעת הסרבנות (הפוליטית במהותה) התגלתה כתופעה שולית, שהופיעה גם בעבר בכל מלחמה, והיא מתגמדת לחלוטין ביחס למימדי ההתנדבות למילואים של אלפי אנשים בכל הגילאים, ולאחוז הגיוס למילואים בצו שמונה הנושק ל - 97%.

היכולות שצה"ל הציג במלחמה האחרונה בנושאי מודיעין, תכנון, אימון וביצוע הן גבוהות ביותר בכל קנה מידה. הן בולטות במיוחד ביחס ליכולות הניהוליות הכושלות של המערכות המדיניות (שרי הממשלה), הפוליטיות (הכנסת), הציבוריות (הפקידות הממשלתית) והאקדמיות (מערכת החינוך והאוניברסיטאות). מן הראוי שמערכות אלה יקחו שיעור מפורט מהמערכת הצבאית וינסו להתקרב אליה בביצועיהן. ולכל מבקרי הצבא - לכם לא נותר אלא לאכול את הכובע.