אריק שרון חוזר להיות אהוד ברק מינוס.
כל תקוות הימין יורדות לטימיון
התוכנית החשאית נכשלה..

משהו רע קורה לרוב העם שבחר באריאל שרון. שרון בלי כוונה הפך להיות ראש ממשלת ישראל. לא רק שאנחנו לא תיכננו את זה ברצינות, הוא עצמו לא התכונן לכך ברצינות. התפתחות בלתי צפויה בכמה מישורים הביאה להפתעת ישראל ולמבוכת העולם את אריאל שרון "מר סברא ושתילה" להיות ראש ממשלת ישראל, כשוועדה משפטית חתמה בעבר את גורלו שאפילו שר לבטחון הוא פסול. כשהמינוי הזה בא מיד לאחר יונת יוני ישראל אהוד ברק שברח מלבנון לטובת החיזבאללה והתחנן ליאסר ערפאת שיואיל בטובו לקבל את כל שטחי יו"ש, כעת לקבל לראשות המדינה את אריאל שרון היה מקרה בלתי מתקבל על הדעת. העולם נותר נבוך, הערבים נותרו מבוהלים ורק עם ישראל שמח צהל וציפה לישועה.
שלשה מקרים חריגים, יוצאי דופן כל אחד בפני עצמו הביאו את שרון לשלטון.
1. נפילת אהוד ברק. - נבחר ברוב עצום ושרד 14 חודשים בלבד.
2. התפרצות אינתיפדה אלימה ביותר מלווה בהרג המוני בזה אחר זה.
3. סירובו של בנימין נתניהו לקבל את התפקיד כי לא התמלא תנאי שולי.

שרון עלה לשילטון מלא פחדים, הוא נאשם וועדת חקירה, מאוס על חלק מסוים בישראל עקב שטיפות מוח של שנים רבות שנעשו בתמיכת השמאל, אבל עיקר הבעיה היא ארה"ב ועוד יותר אירופה.

אריאל שרון נתפס בעולם כפושע מלחמה. וועדת חקירה ממלכתית שיש לה מעמד משפטי והערכה רבה בישראל ובעולם קבעה שהאיש אחראי לרצח עם. מי יסכים לפגוש אותו, לתמוך בו ולקבל את החלטותיו כהחלטות ישימות? בלעדי הכרה בו של ראשי ממשלות אירופה ונשאי מדינות וארה"ב בראשם, אין לאף ראש ממשלה בישראל צ'אנס לקבל החלטות ביטחון הקובעות קווי הגנה שיש בהם לצורך כך מכות והתקפות נגד שום אוייב. כל תגובה תעלה שוב מחדש את זכרונות מאורעות סברה ושתילה וכלל לא חשוב אם זה מוצדק או לא.

שרון כבול, שרון לא יכול לצאת להגנת העם, שרון אוטומטית לא צודק !

אריאל שרון, יהודי זקן וחכם שמבין היטב את מצבו. הוא נזכר כיצד נבהל מנחם בגין כשנבחר לראשות הממשלה לאחר שכל העולם אחז במותג: "מנחם בגין יביא רק מלחמות". כמו שבגין מרוב בהלה קטף את משה דיין ממפלגת העבודה וכנציג הכי אמין וסולידי בעולם מינה אותו לשר החוץ רק כדי להסיר מעליו את חרדת העמים, כך ממש החליט לפעול אריאל שרון. שרון נשכב על הגדר והבטיח למפלגת העבודה את כל העולם, שרות ביטחון וחוץ רק שיאותו להכנס לממשלת אחדות לאומית כדי לאותת לגויים "רגע, זה לא אני, זה לא אני". שרון מינה את פרס מי שהיה לשמאלו של אהוד ברק, להיות לו לשר החוץ וההסברה ואפילו להיות היחצ"ן שלו כלפי פנים. יוסי שריד שחכך את ידיו בהנאה כשקיבל את התואר הנכסף "ראש האופוזיציה" ומולו לא פחות מאשר אריאל שרון והאמין, קיווה, ציפה ותיכנן להתייצב יום יום מעל כל אבן ותחת כל עץ לזעוק ולהצביע באצבע מאשימה ומאיימת על טרף כה קל כמו "מר סברה ושתילה", מצא עצמו לפתע נעלם דומיה, תוהה ובוהה ולא קולט מה קורה כאן. ילדים מתפוצצים ושרון שותק.

יחסי אריאל שרון / יאסר ערפאת נעוצים עמוק בהיסטוריית המלחמות של עמנו. עוד מהימים בהם שרון היה שר הבטחון בממשלת מנחם בגין, התייצבו שני האדונים זה מול זה כשני תרנגולי קרב. שרון כבש את דרום לבנון ממלכת הפאתח לאנד והגלה את כל הכוח החבלני של ערפאת לטוניס לא לפני שמנחם בגין ערב לחייו של יאסר ערפאת שחשש לצאת מהמקלטים ולצעוד החוצה אל מחוץ לשטח לבנון. אריאל שרון צפה בו במשקפות ויכול היה בלחיצת הדק של רובה טלסקופי לסיים את הקריירה של מלך פלסטין שהייתה אז רחוקה מהמציאות והתרחקה אז עד למרחקים שרק דימיון פרוע או חולני יכול היה לצפות את תקומתה. מי האמין שיום יבוא וראש ממשלה בישראל (יצחק רבין) יולך שולל אחר הבטחות שווא ויסכים להחזיר את החלום הפלסטינאי אל המציאות, יביא אותו מטוניס לגבולות הארץ יחמש אותו באלפי כלי נשק יצעיד אותו להכרת העולם שעד אז ראה בו מאין קרלוס או בלאדן, איש טרור מסוכן לכל העולם. וכאן ראש ממשלה (יצחק רבין) על סמך הבטחות, ניירות וטפיחות שכם אמריקניות, מדליק באחת את כל החלום הפלסטינאי אחוז הטרוף והרצח ונותן לו שטחי ארץ, והכרת העמים.

מעניין בהקשר זה להביא ראיון שנתן השגריר היצוא של ארה"ב מר מרטין אינדיג לעיתון ידיעות האחרונות 13.7.2001 - הוא נשאל על תוכנית אוסלו, זו התוכנית שיצחק רבין יחד עם שמעון פרס ויוסי ביילין רקחו והביאו לכאן את כל הגברדיה שישבה בגלות טוניס ממש לפני שהטוניסאים העיפו אותם לתימן לאבדון. הכתב שואל את מרטין אינדיק האם גם הוא יעמוד על כך למשפט עתידי. הייתי מצפה ממרטין אינדיק שיקום ויאמר "תוכנית אוסלו הייתה תוכנית מעולה" הרי אנידיק הינו ערביסט משובע שהסתכסך על כך קשה עם בנימין נתניהו ואף ספג את התואר "יהודון" מרחבעם זאבי. אבל הנה לגודל ההפתעה הנה ציטוט מתשובתו של אינדיק:

"כן, תהליך אוסלו נכשל. אבל צריך לזכור, קודם כל,
שאנחנו לא היינו באוסלו. אנחנו אימצנו את ההסכם לאחר
מעשה וניסינו לסייע למימושו. אש"ף היה אצלנו ברשימת
ארגוני הטרור. בגללכם הוצאנו אותו."

אריאל שרון שונא את יאסר ערפאת שינאה תהומית מוחלטת. מעבר לחוסר האמון שהצליח ערפאת להנחיל כלפיו אצל כל ראשי הממשלות כאן ובעולם, כשמדובר באריאל שרון, מדובר גם בשינאה אישית פרטית ביותר. כל עולמו המפואר של גיבור ישראל זה נעלמו כאבק פורח לנוכח טרגדיית סברה ושתילה כשערפאת הוא זה המנצח על מלאכת האשמה בעולם בתמיכה מסיבית של שמאל ישראלי יפה נפש שאינו קורא נכון את מפת מצב המדינה אל מול שונאי נפשה האורבים בכל רגע להכחידה. שרון הופך להיות פושע מלחמה נגד האנושות בהחלטה רשמית ישראלית ומי מעמים יעז להיות פחות נוקשה כלפי גיבור ישראלי לאחר שהוא מוקע כנגד השמש על ידי בני עמו עצמו בתוככי מלחמות הישרדות. שרון למד על בשרו בצורה הקשה ביותר כי ללא קונצנזוס בעם, אין שום צ'אנס לנצח את האוייב ולהפך, מצב שבו חלק ניכר בעם מכריז עליך כעל "רוצח", סופך להקלט בכל העולם אכן כרוצח.

במצב דברים אלו מבין היום שרון כי אין לו כל אפשרות ללחום באויב, יהיה צודק כמה שיהיה. כך מתפוצצים אנשים בכבישי וערי ישראל, כך נשחטים ילדים ועוללים בחצרות בתיהם, כך נקרעות לחתיכות נערות צעירות במסיבות ריקוד בתל אביב ואריאל שרון שותק. הוא שותק שתיקה אומללה, הוא שותק שתיקה אחוזת בהלה, הוא חושש מהצל של עצמו, הוא פוחד "מה יאמרו". לא רק מה יאמרו הגויים, גם מה יאמרו ישראלים שכל כך אהבו להכפישו כל השנים הללו. במקום זאת, הוא מחייך לעולם ומבקש על נפשו: "אנא שכחו לי את העברי, תנו לי רהביליטציה חדשה" הוא מעוניין לשכתב מחדש את כל הספרים שנכתבו עליו, הוא מנצל את מעמדו המיוחד כראש ממשלת ישראל להזכר בהיסטוריית העמים כאיש יקר וחביב. ממילא מעבר לכך הוא הרי לא יכול כלום לעשות.

בישראל. . . הגיע מצב הדמים לחמור ביותר שהיה מאז היווסדה. מעולם לא נשפך דם כה רב בפרק זמן כה קצר. דם גברים ונשים, דם זקנים ונערים, דם נערות צעירות ותינוקות שטרם למדו להגיד את שמם. נהרגים ונקברים. אלמלא מדובר היה בראש ממשלה שנבחר על ידי הרוב הימיני של העם, כבר מזמן הייתה פורצת כאן מהומה רבתי שהייתה הורסת כל חוק וסדר שלטוני. אנשים היו יוצאים ברבבות אל השטח ומאלצים בכך את הממשלה לקח את האחריות ולפעול להגנתם. אולם, כשראש הממשלה הוא איש ימין ובפרט דמות מליטנתית כמו אריאל שרון, נוטים עדיין שלא להאמין שאכן האיש פשוט "משותק". עדיין כולם בטוחים שתוכנית ממזרית נשגבת מבינת העם היא אשר מונעת בינתיים, רק בינתיים, ממנו לפעול אבל או טו טו, רק עניין של מעט זמן ונראה כולם את הפעולות המדהימות שכולנו גדלנו עליהם, את מצבעי היחידה 101 או את אוגדת שרון החוצה את הסואץ ושועטת הלאה לתוככי שטח האויב.

שרון הבין שממש לא לעשות מאומה מלבד לקצור תשבחות בעולם ומכמה אנשי שמאל בישראל זה לא רציני, מה עוד שתוך זמן קצר התהילות יסתיימו ואנשים יתרגלו לעובדה שהאינפוטנציה היא דרך חייו של שרון ומאין אונות לא זוכים בסוף לתשבחות. גם האמונה של הקהל שתומך בו שהנה הנה יבוא הפתרון, הנה תבוא המהלומה, גם זה לבסוף יתפוגג והאמת תתגלה במערומיה לאמור "המלך הוא עירום" ! אז מה בכל זאת עושים?

ימים ולילות ישבו שרון ועומרי בנו ותיכננו את המהלך הבא. יש לסלק את ערפאת מהזירה. סילוקו של ערפאת יתרום לכמה דברים חיוביים. בראש וראשונה תהיה לכך נקמה אישית ומה טוב ממנה? מעבר לכך, סילוקו של יאסר ערפאת מהשטח, (חיסולו או הגלייתו), יצור ביו"ש ובעזה מהומת אלוהים, רעידת אדמה, הרס וחורבן, מלחמות אחים ומה לא? יקח זמן רב עד שהאבק ישקע ותקום קבוצת הנהגה חדשה המקובלת על כולם. אותה הנהגה תהיה חזקה רק לאחר שתגיע להסכמים חשאיים עם הכוחות הישראליים שיתנו לה עורף והגנה מפני קבוצות גרילה ממש כפי שממשלות ישראל נתנו הגנה ותמיכה למלך חוסיין בירדן כשהוא נלחץ מעת לעת מהסורים או מהפלסטינים. כך גם נשיא לבנון ג'ומיל קיבל בשעתו סעד מישראל לתת לו עורף והגנה נגד הסורים. לרוע מזלו, הסורים רצחו אותו ואחיו עלה לשלטון והפך לבובה של הסורים.

בכל מקרה יקח זמן, זמן הוא מוצר יקר ערך כשמדובר באריק שרון. שרון לא מתכנן לרוץ לסבב ראשות ממשלה נוסף. בבחירות הבאות אם הן תהינה בזמנן, הוא יהיה בן 77 וכבר היום הוא לא ממש חש רענן. הקדנציה הנוכחית היא קדנציית החיים שלו להשיב לעצמו עטרה ליושנה. תנו לו רק לעבור אותה בשלום עטור כתרי הוקרה וחביבות כאותו סבא ז'פאטו שאל דמותו הוא התחבר בעת תשדירי הבחירות ובגינן הוא זכה לרחמים, ובא לציון גואל.

סילוק ערפאת מהשטח יביא לשטח הנהגה צעירה שתרצה לראות סוף סוף את תקומת פלסטין ולהרשם בהיסטוריית האומה כמקימי המולדת, יש יסוד ותקווה שאותה קבוצה תסכים להתפשר על שטח ומטרה מוסכמת על רוב העם כולל הימין החבוט ואם גם העולם כולו ידחוף לכך, עוד יתכן ונראה את שרון חוגג לצד פלסטינאים חדשים את קבלת פרסי נובל לשלום.

כדי להוביל מהלך שכזה, חובה על אריאל שרון לקבל את הסכמת ארה"ב, אלמלא תמיכתה, הוא לא יעיז לסלק מכאן את ערפאת, אוי לו מהאירופאים ואוי לו מישראלים חברי מפלגות השמאל. שוב הוא יוכתר "פושע מלחמה" ושוב ישבר הקונסנזוס שבלעדיו כאמור לא יהין יותר שרון להזיז אבן. שרון למד בדרך הקשה ביותר מה זאת פעולה ללא קונסנזוס. בחלומו הוא כבר רואה ארבע אמהות בשחור יושבות ליד פתחו, נאומים חוצבי להבות של יוסי שריד מעל כל במה. "רוצח, פושע, פינושה, מילושוביץ', מעלים אנשים מנוול, חיסלת את האיש היחיד שעוד היה מסוגל. . ." כל כך צפוי וכל כך מוכר. לא ! בלי הסכמה מפורשת של בוש וקונדוליסה רייס, זה לא יוכל להתבצע. שרון יצא לארה"ב מצוייד במיטב הטעונים וההוכחות שסילוק ערפאת הינו הפתרון הטוב ביותר. לשם כך מודלפים בארץ חוו"ד סודיות ביותר שנכתבו בסוף תקופת אהוד ברק, דוחות מודיעין של השב"כ שקבע כי סילוקו של ערפאת יועיל יותר מאשר יזיק. אולם בוש פוחד לקבל החלטה כה חריגה ומסובכת. בוש לא דוחה זאת על הסף אך מפנה את אריאל שרון לקבל את הסכמת חבריו שליטי אירופה. שרון לא מבזבז זמן ותוך ימים הוא נפגש עם טוני בלייר באנגליה, עם שראדר הגרמני ועם ז'אק שיראק הצרפתי. על בלגיה הוא מדלג, שם זוכרים לו עדיין את סברה ושתילה ודורשים את העמדתו לדין משפט העמים בבית הדין בארצם או בהאג. שרון עושה את המיטב לשכנע את ראשי המדינות. הוא מציג את כל הטיעונים וההוכחות לכך אולם הוא נתקל בלאו מוחלט. מי משוגע להכנס לסירה מטורפת שכזו עם פושע מלחמה עם תעודות למהדרין מוועדה שיפוטית ישראלית? בצר לו, נוטה שרון לחשוב על אפשרות לעשות מעשה גם בלי לקבל הסכמה מוחלטת, הרי הדם יכול גם הוא לדבר. ימתינו אולי לים דם חדש, זה הרי צפוי לקרות בכל רגע ואולי אז יקום אריאל שרון ויתחיל במשימה, הרי בוש לא מנע זאת ממנו על הסף וגם יש להבין את שליטי אירופה על סרובם לקבל החלטה כזאת ביודעין, אבל אולי בדיעבד על נחלי דם יהודים, אולי הם ישתקו?

אריאל פונה אל ממשלתו, בעיקר אל שר החוץ שמעון פרס לקבל את הסכמתם לתוכנית. אבל כאן צפויה לו אכזבה קשה עוד יותר. לא רק ששרי מפלגתו חוששים לקבוע עמדה ברורה. (מלבד השרים אביגדור ליברמן ורחבעם זאבי), מעבר לכך, שולח שר החוץ שמעון פרס את שרת איכות הסביבה הגברת דליה איציק לתקשורת והיא מזהירה אותו בפני קהל עם "אם שרון יסתבך במלחמה, הוא ישאר לבדו על הדשא, אף שר ממפלגתו לא יתמוך בו, הוא יגיע לבדו גם אל וועדת החקירה הבאה". דברים כדורבנות, נעיצת הסכין ישר בבטן הרכה. "שרון - ועדת חקירה" משתלב כל כך דרמטי, כל כך מבהיל שגורם לו לשרון להשתתק לדום מוחלט.

במצב ענינים זה, לא נותר לשרון אלא לחזור ולהיות אהוד ברק. אין ברירה, אתמול בלילה הוא שוב שולח לפתע את בנו עומרי אל יאסר ערפאת להתחנן לו, אנא בוא נעשה עסקים. "אני מוכן לרדת מהדרישה לספירת הימים השקטים, לא עשרה ימים ולא שבעה ימים ואפילו לא יום אחד". שרון מוכן לקצר את זמני ההמתנה שנקבעו בהסכמי טנט והוא מוכן להתחיל לשיחות "שלום" גם תחת אש. כל מה שהוא מבקש בשקט כעת מיאסר ערפאת, "תן לי לצאת מההבטחות שלי וההצהרות שלי בכבוד". שרון מבקש כאילו הפסקת אש, הכרזה בלי מעשים מצד הראשות הפלסטינית והוא מוכן כבר להכנס ליישום "וועדת מיטשל" גם תחת אש. אבל אנא ברחמים, לא אש ענקית, בלי מרחצי דמים. הרוג כאן והרוג שם אבל לא קהלי הרוגים. לא דולפינריומים. "איך אפשר יהיה להסביר לציבור שמנהלים שיחות איתכם תחת ים של דם כשהצהרנו כל הזמן שלא נעשה זאת"? עומרי שרון, כאילו חבר של ערפאת, בא לבקש טובות, בא לסדר עסקים כי כל התוכנית המקורית השתבשה ואין שום מוצא אחר.

משהו רע קורה לרוב העם שבחר באריאל שרון. שרון בלי כוונה הופך להיות תאום אהוד ברק רק בלי אהדת העולם שהייתה לברק ובלי גושי השמאל שאת שרון הם ממשיכים לשנוא. כל צפיה ותקווה לראות משרון תוצאות ומעשים, שווה כקליפת השום. כעת מתחילים לקלוט זאת, אט אט מתעורר הציבור ביו"ש וראינו כבר את ניצני הפורעים שימשכו איתם את רוב הציבור הנאור שבימים כתיקונם שומר על החוק. המצב יתדרדר מהר לכך שציבורים ענקיים של רבבות יהפכו למליציות גלויות המקעקעות את שלטון החוק בישראל. במצב זה, יזכר שלטון / אריאל שרון / לדיראון.